מים: הפרדיגמה החדשה

-----תקציר של סוף פרק 1 -----
פרדיגמה (באנגלית: para-dime) היא ההבנה הבסיסית ביותר אשר עליה מידע חדש מבוסס ונוצר. לדוגמה, הבנה קודמת היתה שהעולם הוא שטוח. ההבנה החדשה היא שהעולם הוא עגול, כדור הארץ. עיגוליות הארץ היא הפרדיגמה הבסיסית אשר עליה עוצבה כל המפות, גלובוסים, הכרת הכוכבים, וחישובים לנסעות בחלל.

כאשר התחילו לחקור איך הגוף עובד, תחום הכימיה כבר היה מפותח ומאליה ההשערה נוצרה שאותם הפרמטרים ישומיים גם למומסים בגוףו של האדם. הושערה שהמומס הוא המווסת הפעיל של כל הפונקציות בגוף, והמים הם רק ממלאים מקום ואמצעי הובלה - כמו שהם בכימיה. גוף האדם נחשב "מבחנה" אחת גדולה והמים הם "חומר אריזה."

הושערה במדע שה- solutes (מה שמומס או נשוא בדם או נסיוב) הם שמווסתים כל הפעילויות בגוף כולל ויסות המים. וההנחה היא שהיות שמים זמינים בכל מקום ובחינם, שאין סיכוי שהגוף לא יגיע למשהו כה זמין.

תחת ההנחה השגויה הזאת, המחקר הופנה לכיוון של זיהוי חומר אחד "מסוים" שגורם למחלה. הכל הובחן בלי אף פתרון ברור לבעיית אף מחלה. בהתאם, כל הטיפולים הם להקל ואין שנראים כמרפאים (חוץ מזיהום חיידקים והשימוש באנטיביוטיקות). לחץ דם איננו בדרך כלל נרפא אלא מטופל לאורך החיים של הפצנט. אסטמה לא נרפאת, משאפים הם מלווים תמידיים של הפגועים. כאבים במערכת העיכול לא נרפאים, מנטרלי חומצות חייבים להיות זמינים בכל עת. אלרגיות לא נרפאים, הקורבן תמיד זקוק לתרופות. דלקת פרקים לא נרפאת, בסוף היא משתקת, וכן הלאה.

מבוסס על ההנחה המקדימה הזאת, "הפה היבש" נהיה הסימן והתחושה של חוסר מים בגוף, והונח עוד שהם מסופקים כנדרש עם התחושה של "הפה היבש" לא נוכחית כי מים הם בכל מקום בחינם. זה מבט מוטעה באבסורדיות ומייצר בלבול ברפואה ואחראי לגמרי לחוסר ההצלחה במציאת פתרונות קבועום ומונעים להופעתן של מחלות בגוף, למרות מחקר יקר כל כך.

מהמחקר של דר. באטמאנגלידג' ברור שהרפואה הקלינית מבוססת על השערה מוטעת והנחה לא מדויקת. אחרת, איך מערכת שמאותתת עבור הפרעות במטבוליזם המים יכולה להיות מפוספסת או שהתעלמו ממנה בבוטות כל כך הרבה זמן? כרגע, ה"פה היבש" הוא האות המקובל היחיד של ההתיבשות הגוף. הוא האות החיצוני האחרון של התיבשות קיצונית. הנזק הקורה ברמה של התיבשות כרונית הוא לא בהכרח מציג את האות של "הפה היבש." חוקרים קודמים היו צריכים לממש שלאפשר פעולות לעיסה ובליעה נוצר רוק אפילו אם יתר הגוף הוא מיובש יחסית.

כמו הפרעות מחמת חוסר אחרות, כמו חוסר ויטמין C וצפדינה, חוסר ויטמין B ו- beri-beri, חוסר ברזל ואנמיה, חוסר ויטמין D ורככת, ועוד הרבה, שיטת הטיפול היעילה ביותר של ההפרעות המשותפות היא הוספת המרכיב החסר. כמו כן, אם נתחיל להכיר בסיבוכים הבריאותיים של התיבשות כרונית, הימנותם, ואפילו ריפוי מוקדם, נהיים פשוטים.
 
-----סוף התקציר של סוף פרק 1-----

האמת המדעית החדשה ורמת החשיבה על גוף האדם שיחזק אנשים להיות הרופאים של רפואה מונעת עבור עצמם היא כדלקמן: הוא הממיס - תוכן המים - שמווסת את כל הפונקציות /תפקידים של הגוף, כולל הפעילויות של כל המומס (המוצקים) המומס בתוכו. ההפרעות במטבוליזם המימי של הגוף (מטבוליזם הממיס) מפיק מגוון של אותות, המציינים הפרעות "מערכת" בפונקציות הפרטיות הקשורות בהספק המים והוויסות הקצוב שלהם.

תרשה/י לי לחזור: כל פונקציה של הגוף מנוטרת ונקבעת על ידי זרימה היעילה של מים. "הפצת מים" היא הדרך היחידה לוודא שלא רק כמות מספקת של מים, אלא גם היסודות המובלים בהם (הורמונים, שליחים כימיים וחומרים מזינים) מגיעים קודם כל לאברים החיוניים יותר. כל אבר שמייצר חומר שיהיה זמין ליתר הגוף ינטר רק את הקצב ואת תקני היצור שלו וישחרר לתוך "המים הזורמים," לפי מכסות שמשתנים בתמידות וקבועות על ידי המוח. אחרי שהמים עצמם מגיעות לאיזורים היותר "יבשים", הם גם מפעילים את פעילות הוויסות הפיזיות והכימיות החסרות, הרבות והחיוניות ביותר.

במבט הזה, קליטת מים והפצתם בעדיפויות משיגים חשיבות עליונה. המערכות של נוירוטרנסמיטרים המווסתות (היסטמין והסוכנים הכפופים שלו) נהיים יותר ויותר פעילים בזמן וויסות דרישות המים של הגוף. הפעילויות שלהם לא צריך להיות חסומות בתמידות על ידי השימוש בתרופות. התכלית שלהם צריך להיות מובנת ומרוצה על ידי שתיית עוד מים. אני ציינתי בדיוק אותם משפטים לקבוצה של מדענים שהתקבצו מכל העולם במונטי קרלו ב- 1989 עבור כנס על הנושא של דלקות, משככי כאבים, ומכווני מערכת החיסון.

הפרדיגמה החדשה מתירה את ההתמזגות של "המימד הרביעי של זמן" לתוך מחקר מדעי. היא תסייע לקדם הבנה של התוצא המזיק של התיבשות מתבססת שמתמדת וממשיכה להתעצם למשך כל פרק של זמן. היא תאפשר לחזות האירועים הפיזיולוגים שיובילו למצבי מחלה בשנים הבאות, כולל מה שכעת מוגדר כאי-סדר גנטי. היא תשנה את הגישה למקצוע הרפואה עכשיו של "היריה בחושך," טיפול בסימפטומים לאומנות הרפואה מדויקת מדעית; היא תאפשר חיזוי מונע אפשרי. היא תמסד בריאות מצויינת ותוריד את העלויות של מערכות הבריאות ליחידים ולכל חברה שתאמץ הפצתה.

היות וחוסר מים בחלקים שונים של הגוף יגלו סימפטומים, אותות, והסתבכויות שונים שכעת מוגדרות כמחלות, אנשים יכולים לחשוב שמים לא יכולים להיות מוצעים כפתרון טבעי. מים מרפא כל כך הרבה מחלות? אין סיכוי.
בהחשבם כך, הם אוטמים את שכלם לאפשרות חדשה של הימנעות וריפוי אפשרי של כל כך הרבה "מחלות" שנוצרים מהתיבשות. לא עולה להם בראש שהתרופה היחידה למצבים שנוצרים כאשר הגוף מתיבש היא מים ושום דבר אחר. מספר של עדויות לדוגמה מוצאות לאור בחלקים שונים של הספר הזה לפקוח עיניהם של הספקנים לעובדה שהגילוי הבריאותי הגדולה של כל הזמנים הוא שמים הם תרופה טבעית למגוון מצבי בריאות.

ויסות מים בשלבים שונים בחיים

הוא עכשיו הופך להיות ברור שבגלל חוש צמאון כושל, הגוף שלנו מתיבש באופן כרוני וגובר משנות הבגרות המוקדמות. כאשר הגיל עולה, תוכן המים של התאים של הגוף יורד, עד לנקודה שהיחס שבין נפח מי הגוף שבתוך התאים לזה שמחוץ לתאים משתנה ממספר של 1.1 ונהיה כמעט 0.8. זה שינוי דרסטי מאד. מכיון ש- "המים" שאנחנו שותים מספקים לתיפקוד התא וצרכי הנפח שלו, הירידה של קליטת מים יומי משפיע על היעילות של פעילויות התא. היא הסיבה להפסד נפח המים המוחזק בתוך התאים של הגוף. כתוצאה, התיבשות כרונית גורמת לסימפטומים ששווים לאלו של מחלה כאשר מגוון של אותות חירומיים של התיבשות לא מובנים - כמו שהם עד עכשיו לא מובנים. את/ה רואה, הצעקות הדחופות האלה של הגוף למים מטופלות כחריגות וההתעסקות איתן היא על ידי תרופות.  

גוף האדם יכול להתיבש אפילו כאשר מים זמינים בשפע. בני אדם יוצרים רושם שהם מאבדים את חוש הצמאון והתפיסה הקריטי של הצורך במים שלהם. בלי להכיר בצורך המים שלהם, הם מתיבשים לאט, הולך וגובר, ובאופן כרוני עם התקדמות הגיל.

בלבל נוסף נמצא ברעיון שכאשר אנחנו צמאים, אנחנו יכולים להחליף תא, קפה, ושתיה חריפה. כמו שתראה, זאת שגיאה שכיחה.

"הפה היבש" הוא האות האחרון של ההתיבשות. הגוף יכול לסבול מהתיבשות אפילו כאשר הפה לח למדי. עוד יותר גרוע, בזקנים הפה יכול ליראות יבש ללא ספק ובכל זאת יכול להיות שצמאון לא יוכר ונרצה.

מחקר מדעי מראה שלמים עוד הרבה תכונות אחרות חוץ מלהיות הממיס והדרך להובלה. אי תשומת לב לתכונות האחרות של מים בוויסות תפקידים בגוף יצר את הבלבולים העלובים שהם התשתית למה שאנחנו קוראים, רפואה מודרנית מבוססת-מדע.

לא להכיר באותות הצמאון של הגוף ללא ספק תייצר בעיות מסובכות בדרך הנוכחי של הטיפול של המצבים האלה. זה קל יותר מדי להניח שהאותות האלה הם סיבוכים של איזו מחלה רצינית ולהתחיל לטפל בהתיבשות שמיצרת אותות בתהליכים מסובכים. למרות שמים לבדם ישככו את המצב, תרופות או תהליכי אבחון חדרניים יאולצו על הבן אדם. האחריות מוטלת גם על הפצנטים וגם על הרופאים להיות מודעים לנזק שהתיבשות כרונית יכולה לגרום בגוף האדם.

"אני מאמין בתקיפות שאם כל החומר הרפואי המדעי בשימוש היום היה יכול להיות מוטבע בתחתית הים, זה יהיה כמה יותר טוב לאנושות - וכמה יותר גרוע לדגים."     אוליבר ונדל הולמס


חזור ל דף הבית                          חזור ל רשימת דפים בעברית